רק באמצע המאה ה-20 החל מסתמן שינוי בקרב חלק מאנשי המדע. ב-1939 גילו בני הזוג סמיון וואלנטינה קירליאן כי כאשר הם משתמשים בזרם חשמלי בעל תדר גבוה בעת צילום, מתקבלת תמונת המצולם כאשר הוא מוקף בהילה עדינה. כתוצאה מתגלית זו פיתח קירליאן את המכשיר הקולט את תנודות הקרניים האולטרה-סגולות, מכשיר שנקרא על שמו – מצלמה קירליאנית.

התגלית עוררה עניין רב אצל מדענים ברחבי העולם. ביו-פיזיקאים וביו-כימאים מהמעבדה לביופיזיקה באוניברסיטה הלאומית באלמה-אטה שבקזחסטן, שם פעל קירליאן, בדקו במחקרים שנמשכו שנים רבות, בעזרת מיקרוסקופ-אלקטרונים, את שדה האנרגיה הנראה בתצלומים של קיריליאן וכינו אותו: "גוף הפלסמה הביולוגי" (הפלסמה היא גז מיונן, שגרעיני האטומים שלו הופרדו מכל האלקטרונים שסביבם). המדען הסובייטי פרופ' ו. מ. איניושין מאותה אוניברסיטה סיכם את תוצאות מחקריו במילים: "זוהי אנרגיה ביולוגית האופיינית לכל אורגניזם חי, וקרוי ביופלסמה".

במילים פשוטות יותר השתמשה הפסיכולוגית ד"ר תלמה מוס (1918-1997) מאוניברסיטת קליפורניה, לדעת ד"ר מוס ההילה היא "אנרגיה רוחנית הנפלטת מגוף חי". ואילו החוקר האמריקני ד"ר קנדל ג'ונסון התבטא כי "זה יכול לתת לנו אפשרות להביט אל תוך הצד הבלתי חומרי של החיים."

הרחבת המחקר גילתה קשר ברור בין הנקודות בהילה שמהן יוצאים ההבזקים, לבן הנקודות העיקריות המשמשות בשיטה הסינית של ריפוי באמצעות דיקור – האקופונקטורה.

לאחרונה הגיעו החוקרים להבנה עמוקה יותר של התופעה, והחוקר הגרמני פיטר מנדל אף פיתח לפיה השלכה מעשית שקיבלה את השם: "הרפואה האזוגטית". מנדל הוכיח כי גוף האדם מכיל בתוכו ומסביבו שדות אנרגיה שאינם נראים לעין הרגילה, אך ניתן לצלמם באמצעות מכשירי צילום מיוחדים. הוא עקב במשך שנים רבות אחרי סוגי השינויים במראה וצבע ההילות, וניתח את הקשר שבין צורות ההילה לחוסר איזון אנרגטי ברמות שונות ובאברים שונים. מנדל מצא התאמה מוחלטת בין הפרעות בהילה לבין מחלות שונות. ויותר מכך, התברר כי מחלה מראה את ביטויה בהילה לפני שהיא מתגלית בגוף עצמו. הפרעה בריאותית מתגלה בצורת כתמים כהים או מנומרים בתוך שדה ההילה.

כיום מקובל להשתמש לצילומי הילה ב"עמדת וידאו לצילומי הילה" (Aura Video Station). זוהי מערכת ביופידבק משוכללת הכוללת מחשב, מצלמת וידיאו וחיישן. מניחים את כף היד על החיישן הדוגם נתונים שונים כגון: אנרגיה אלקטרו-מגנטית המשתחררת מכל אצבע, חום, לחות, מוליכות ועוד. החיישן מעביר את הנתונים למחשב המתרגם אותם על פי התדרים שלהם לצבע, והתוצאה נראית על המסך: תמונת המצולם כשסביבו הילה, בצבע המשתנה מאדם לאדם. מפתח המערכת החוקר האמריקני ג'יי קוגינס ריכז בקליפורניה כמאתיים איש ואשה 'רואי הילות' ובדק אם אמנם יש התאמה בין צבעי ההילה המתקבלים על ידי המערכת לבין צבעי ההילה המדווחים על ידי רואי ההילות. ב-86% מהנבדקים הייתה התאמה! יש לציין כי בהתחשב בעובדה שיש צבעי ביניים המקבלים שמות שונים על ידי אנשים שונים, כגון צבע כתום עז, היכול להיקרא אצל אדם אחר בשם אדום בהיר, הרי שאחוז זה גבוה במיוחד. פענוח הצבעים והבנת משמעותם מתבססים כיום בעיקר על מחקרים של הפסיכיאטר השוויצרי ד"ר מקס לושר.

דירוג הצבעים הוא בסדר עולה, מהחומרי יותר לרוחני יותר: אדום בהיר, צהוב, ירוק, כחול ולבן; כאשר בין צבע לצבע קיימים צבעי ביניים. בין האדום לצהוב: אדום, אדום בהיר, כתום, כתום-צהוב, צהוב. בין הצהוב לכחול: צהוב-ירוק, ירוק, תכלת, כחול. ובין הכחול ללבן: סגול, סגול בהיר, לבן. כלומר, הילת אדם בצבע אדום כדם, מצביעה על היות אדם זה חומרני מאד ונמוך מבחינה רוחנית, ואילו הילה בצבעים הגבוהים מצביעה על היותו רוחני ונעלה.

והנה, בהרצאה שהתקיימה בפני ציבור אקדמאי במון פרדייז בבאר-שבע, הזכרתי בדברי את דברי המקובלים אודות המבנה המיוחד של התפילין. אותם בתים שחורים-מרובעים ידועים, שבתוכם כתובות ארבע פרשיות מהתורה בכתב-יד באמצעות דיו מיוחד, על גבי קלף העשוי מבהמה טהורה דווקא. מבנה מיוחד זה, אומרים חכמי הקבלה, כאשר קושרים אותו ברצועותיו המיוחדות על המקום התפוח שבזרוע ומכוונים אותו כנגד הלב, ועל הראש במקום המהווה שער כניסה אל המוח (בלשון חז"ל "מקום שמוחו של תינוק רופס", כלומר רך), הרי באותה שעה מוקרנת הארה מיוחדת אל תוככי נשמת האדם. הארה זו, שבמונחים מודרניים תיקרא אנרגיה חיובית גבוהה, מוקרנת בפרט אל הרוח ששוכנת בלב ומופקדת על הרגשות, ואל הנשמה ששוכנת במוח ומופקדת על החשיבה, התבונה והזיכרון. או-אז מתעלה האדם ברוחניותו הכללית – דבר המשפיע הן על איכות ורמת החשיבה, והן על איכות ורמת הרגשות. וכמו כן יוצרת הארה זו חומת מגן רוחנית סביב האדם, כאשר כל זה אינו אלא רק חלק מהמעלות הנפלאות להן זוכה מניח התפילין מידי יום ומקיים בכך את מצוות בוראו.

באותה הרצאה השתתף ד"ר אריק נווה – מבכירי הפיזיקאים בארץ ומרצה חשוב בתחומו, וכששמע את הדברים החליט לבדוק אותם בכלים מדעיים. הוא קיבץ 11 אנשי אקדמיה נכבדים, כולם יהודים שאינם דתיים, וביקשם להשתתף עימו במחקר צילומי הילה – תחילה בצילום ללא תפילין, ואחר-כך בצילום עם תפילין.

אצל כולם, ללא יוצא מן הכלל, לאחר הנחת התפילין שינתה ההילה את צבעה, והופיעו בה צבעים גבוהים יותר! תכלת, כחול ואפילו סגול. בחלק מהמקרים השינוי התחולל באורח דרסטי ועלה לדרגה רוחנית שאינה מצויה כלל. התקבלה הילה שכולה סגולה. צבע גבוה שרק הלבן הנדיר לחלוטין כיום, למעלה ממנו.

לדעת העוסקים בחקר ההילות, המסקנה הבלתי נמנעת היא שהתפילין אכן מרוממות את רמתו הרוחנית של האדם, ואף מספקות לנו הגנה חזקה מפני אנרגיות חיצוניות שליליות.

מאז מרחיב ד"ר נוה את מחקרו ומשתף עמו עוד רבים, ובכולם מושגת התוצאה המרשימה: הילה גבוהה וחזקה יותר.